החלטה בתיק רע"פ 7426/13

1.             לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 22330-06-13, השופטת נ' אהד), מיום 6.10.2013, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (פל"א 7974-09-12, השופטת מ' כהן) מיום 10.6.2013.

2.             המבקש הורשע לאחר הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (סעיף 10(א) לפקודת התעבורה), נהיגה ללא ביטוח (סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש]), ונהיגה בשכרות (סעיפים 39 ו-62(3) לפקודת התעבורה). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחודש ספטמבר 2012 נתפס המבקש נוהג ברכב פרטי בהוד השרון ללא רישיון או ביטוח בתוקף, זאת על אף שבהליך קודם נפסל רישיון הנהיגה שלו, ותוך כדי שכרות (מכוח סירוב לבצע בדיקת שתן).

3.             בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה גזר על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה לשש שנים, ועשרה חודשי מאסר על תנאי. המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי מרכז, אשר דחה כאמור את ערעורו. מכאן הבקשה שלפניי.

4.             בבקשה, טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו סוטה באופן קיצוני ממתחם הענישה המקובל, וכי הערכאות הקודמות לא העניקו משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, למשל: העובדה כי היה נתון 10 חודשים במעצר בית, נסיבות חייו הקשות כעולה מתסקיר המבחן שהוגש בטרם נגזר דינו, ועוד. כמו כן, המבקש מעלה מספר טענות הנוגעות לתיקון 113 ואופן יישומו בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה.

5.             דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור תינתן רק באם ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה, החורגת מעניינם של הצדדים הפרטניים, או נוכח שיקולי צדק ייחודיים(ראו:  רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). במקרה דנן, המבקש מעלה במובהק סוגיות אשר נוגעות לעניינו הפרטני, הא ותו לא.

6.             טענותיו של המבקש מתרכזות בעונש שנגזר עליו. כידוע, טענות באשר לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997); רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2008)). עם זאת, במקרה דנן שתי ערכאות נדרשו לטענותיו של המבקש שהועלו בבקשה זו, בכללם לנסיבות חייו של המבקש ומעצר הבית בו היה נתון. מכך גם עולה המסקנה כי אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בשל שיקולי צדק.

7.             כמו כן, לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש בנוגע ליישום תיקון 113 בגזר דינו. טענות אלה נטענו על ידיו בנוגע לאי מתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, בשלב השני של קביעת העונש, בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עם זאת, מדובר בטענה בדבר טעות ביישום הדין, אשר כידוע אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 3061/12 אפל נ' מדינת ישראל (31.5.2012); רע"פ 2830/13 הדר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן (26.6.2013)). כך או כך, כאמור לעיל, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירות בהן הורשע.

8.             נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ג' בכסלו התשע"ד (6.11.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: